<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בחקותי</h1>
<h2>דף לו.</h2>
אחרת. נדר שהודר ברבים יש לו הפרה או אין לו הפרה. כיון שברבים נדר אין לו הפרה משום חשדא. ומאי חשדא שמא אותן שהיו בשעת הנדר לא היו בשעת הפרה ובאין לידי חשדא. את"ל נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה. אחרת אמר אמימר הלכה נדר והודר ברבים יש לו הפרה. על דעת רבים אין לו הפרה בשנדר לדבר רשות. נדר לדבר מצוה יש לו הפרה. שכך אמרו חכמים הלכה למעשה במלמד תינוקות שהדירו ר' אחא שהיה פושע והחזירו רבינא לפי שלא מצא מדקדק כמותו וכן הלכה.
<h2>דף סה.</h2>
אמר רבא שלש מדות בקטן וקטנה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים לענין קטן כיון שיש בו דעת זו כשנותנין צרור וזורקו אגוז ונוטלו כגון זה כשינתן לו מתנה לעצמו ומקבלה זוכה לעצמו. אבל מזכין לאחרים על ידו לא קנאה אותו אחר עד שימשוך וכיון שלא הגיע ליד האחר אם רצה בעל מתנה לחזור בו חוזר וכן הקטנה שקדשוה אמה או אחיה לדעתה ויש בה דעת צרור ואגוז [אי בעיא למיפק נפקא במיאון. לית בה דעת צרור ואגוז וקדשוה אמה או אחיה ובעי למיפק] אינה צריכה לא גט ולא מיאון. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה שכיון שקדשה אביה אפילו בת יום אחד תופסין בה קדושין וצריכה גט. לפיכך כשכתב לה המקדש גט ונתן לה וקבלתו. אם הגיעה לעונת הפעוטות כמו שאמרו חכמים כבת שש כבת שבע כבת שמונה כבת תשע כבת י' כל אחד ואחד לפי חרוף שלו מגורשת באותו גט שקבלה. ואם לא הגיעה לעונת הפעוטות אינו גט ואין מתגרשת בו עד שיקבל אותו אביה. שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ. הגיע לעונת נדרים קטן בן שלש עשרה שנה ויום אחד וקטנה בת שתים עשרה שנה וי"א נדריהן נדר והקדישן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת. שאינה חולצת עד שתהא בת שתים עשרה שנה וי"א. והיא שהביאה ש"ש וכן הקטן אינו חולץ עד שיהיה בן י"ג שנה וי"א והביא ש"ש.
